ע"פ גדעון ארן מתוך כבוד לצנעת הפרט של הנחקרים, לא יוצגו כאן נתונים אתנוגרפיים שנאספו בתצפית משתתפת במקווה, אלא נסתפק בדיווח חלקי על אודות שתיים מתחושותיו של החוקר לנוכח העירום החרדי שנחשף לפניו בפרק זמן קצר.
מאת מאמרו של פרופסור גדעון ארן
מקווה – פרופ' גדעון ארן
ראשית, עשרות הגופים החרדיים שנראו בעת הביקורים במקווה, אכן יצרו אצלי ואצל צופים אחרים רושם כללי של שונות ביחס לגופים הזכריים המוכרים לנו משגרת החיים הנורמליים כישראלים חילונים.
שנית, לא הייתה תחושה שלעירום החרדי התלווה מתח מיוחד. אכן, נצפתה מזה מסוימת של חיפזון חרדי בעירום, אבל נקל להסבירה במונחי אילוצים של דוחק זמן, ולאו דווקא במונחי צניעות הגוף, למרות שבתשובה לשאלות מרבים לצטט בהקשר זה מ״הלכות לבישת בגדים״ המחמירות בעניין חשיפה.
גדעון ארן טוען כי על רקע ההדגשה החרדית על מוסר גופני ובהתחשב בנדירות הזדמנויות אחרות לחשיפה, סביר היה לצפות לגילויי התבוששות מעבר למוכר לנו ממצבים קונבנציונליים של עירום בקבוצה. והנה, למרבה ההפתעה, התנועה החרדית בעירום בחדרי המקווה התנהלה בדרך שנדמתה כרגועה ושגרתית למדי. לרגעים נדמה היה שחרדים במקווה מגיעים עד קרוב אל סף אקסהיביציוניזם.
אבל, כנראה עצם תדירותה הגבוהה של הסיטואציה והוותק שהטובלים צברו במשך השנים מאז ילדותם מייצרים שגרה משככת חרדות. מעבר להסבר פרוזאי זה אפשר להציע עוד כמה השערות בניסיון להסביר את מה שנחווה על ידי צופים כדיסוננס, או כהעדר בולט של בושה, שציינו את העירום החרדי.
לקוח מאת הספר "חרדים ישראלים" ממאמרו של פרופ' גדעון ארן "גוף חרדי-פרקים מאתנוגרפיה בהכנה".
גדעון ארן זה היה מעניין מאוד..נהנתי לקרא