בהחלט מפתיע שבלב תרבות החרדים יש התערטלות ממוסדת. היא מספקת לנו הזדמנות לבחון את גופם מזווית מיוחדת במינה. החרדי נחשף במובן הסמלי והמילולי במקווה, זו בריכת הטהרה היהודית שתיאורה המדויק ופירוט מצוות הטבילה בה מופיעים בהלכה.
מאת: פרופסור גדעון ארן
לפי גדעון ארן הגבר האדוק חייב לטבול במקווה במספר מקרים, כמו לפני צום יום הכיפורים. בשגרת חיי החרדים נהוג לטבול בערבי חגים ובשבתות. חלקם מקפידים על טבילת בוקר יומית, ואף יותר מכך: יש חסידים מברסלב הטובלים כל כמה שעות, או סופרי סת״ם הטובלים בכל פעם שנדרשת כתיבת השם המפורש על גבי קלף, ספר תורה או מזוזה. המקווה נועד לשם טהרה ריטואלית.
אך כמובן הוא ממלא פונקציות נוספות, משניות ובחלקן סמויות. טבעי שהוא משמש להיגיינה, בעיקר בתנאים של מצוקה כלכלית וסטנדרט דיור נמוך שמקשים את הרחצה בבית. המקווה גם ידוע כמקום המאפשר אתנחתא קצרה מלחץ עבודה ומלימודים, וכמובן מפגש חברתי הכולל העברת מידע והחלפת דעות בין בני הקהילה.
ע"פ ממצאיו של גדעון ארן אפשר להוסיף עוד פונקציה: המקווה פותח בפני החרדי אפשרות לבחון את גופו, להתנסות בו ולהשוותו לגופים אחרים. זו הזדמנות כמעט יחידה שנקרית לחרדים לסיפוק סקרנותם לגבי הגוף שלהם והגוף בכלל, היות שמבנה המשפחה וצפיפות הבתים כמעט אינם מאפשרים פרטיות וכיוון שאין בדרך כלל פעילות ספורט ופנאי הכרוכה בהתפשטות, כמו רחצה בבריכה.
המקווה הוא מקום שבו החרדים קרובים ביותר לגופם ולגוף זולתם. כיוון שהמקום דחוס בדרך כלל, מתקיימת במקווה מידה של אינטימיות בין החרדי לבני מינו,,, ולמרות היותו דחוס מתקיימת בו מידה של אינטימיות בין החרדי לבין עצמו.
לקוח מאת הספר "חרדים ישראלים" ממאמרו של פרופ' גדעון ארן "גוף חרדי-פרקים מאתנוגרפיה בהכנה".
מסכים מאוד עם המידע..גדעון ארן אהבתי את עבודת השטח, אשמח לקרא את הספר