טבעי שיש התייחסויות חרדיות לגוף, לצורך תיקון או גינוי, שנעשות בדרך סובטילית יותר. על מיני חריגות ילדותיות מהגוף התקני מגיבים בוגרים בעמדות סמכותיות באמצעות הערות אגב אורחא, שינוי קל בטון הדיבור, מבט ממוקד אך קצר וחולף, מגע יד מרפרף מבלי משים. כל מחווה תמימה של פעוט היכולה להתפרש כמבליעה מיניות גוררת תגובה הורית אוטומטית, מעין רפלקס מותנה.
מאת: פרופסור גדעון ארן
בתרבות הגוף החרדית, כבתרבויות פוריטניות אחרות, בנוגע לעניינים או לאזורים אינטימיים, יש מאגר עשיר של ביטויים עקיפים ומרומזים, שאף על פי כן יכולים להתפרש כחדים וחמורים. כמה ממושגי הגוף מופיעים בשמות קוד, בדרך כלל מהמקורות. ראו הכינוי לשיער הערווה ״זקן תחתון״, הנשמע היתולי על אף שהוא לקוח מהתלמוד הבבלי(מסכת נדה, נב: א).
דוגמה מתבקשת היא כינוייו הרווחים של הפין, ספק שפת סתרים ליודעי ח״ן, ספק שפה יפה ונקייה. זר לא יוכל לנחש ש״גיד״ (sinew) היא מילה נרדפת לפין. יש מגוון ביטויים לתיאור הפין, רובם נתלים במקורות ורוויים במשמעויות מסורתיות, כמו למשל ״אבן הראשה״. השם הנפוץ ביותר לאבר המין הזכרי הוא ״אבר״. בחיוך שובב של מי שמהלך על גבול הלגיטימי, צעירים חדרים מצטטים שוב ושוב מן המשנה (מסכת סוכה, נב: ב) ״אבר קטן לו לאדם, משביעו – רעב, מרעיבו – שבע״.
לקוח מאת הספר “חרדים ישראלים” ממאמרו של פרופסור גדעון ארן “גוף חרדי-פרקים מאתנוגרפיה בהכנה”.
פרופ' גדעון ארן
גדעון ארן הוא פרופ' לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. חוקר ומרצה בנושאי דת, מצד אחד, ובנושא הקיצוניות, מצד שני, ובעיקר הוא מתמחה בחקר הקשר שבין השתיים, בישראל, ביהדות העבר וההווה, ובהקשרים השוואתיים. מחקריו מתבססים בעיקר על עבודת שדה. בשנים האחרונות פרסם ספרים ומאמרים על פנדמנטליזם, כתות ותנועות רדיקליות, אלימות דתית, טרור. מסיים בימים אלה כתיבת מונוגרפיה על טרור המתאבדים במזה"ת.
Follow Me:
